המאמר שלפניכםן הוא אחד מכלי העבודה של מדריכי ומדריכות מעין התיאטרון. החלטתי לתת לכם הצצה למאחורי הקלעים שלנו כי אולי גם אותם תוכלו להיעזר במידע החשוב הזה.
ילדים ונוער הם אוכלוסיות מובחנות.
מה זה אומר?
עלינו להבין כי ילדים ונוער אמנם בעלי צרכים אוניברסליים ככל בני האדם אך הם גם בעלי צרכים מובחנים מעצם היותם בשלב התפתחותי מסויים.
במעין התיאטרון אנחנו מדריכים ילדים החל מכיתה א׳ אך למען הבנה מלאה יותר של החניכים שלנו, אתייחס גם לגיל הרך כיוון שאין אחד שלא עבר דרכו.
דבר נוסף לפני שנתחיל, לאורך כל עבודתינו חשוב שנכיר את השלבים ההתפתחותיים השונים שילדים ונערים חווים לאורך התבגרותם אך תמיד נזכור שכל אחד הוא אינדיבידואל בעל מאפיינים, צרכים ורצונות אישיים.
המטרה של המאמר הזה היא לתת לנו תמונה רחבה ככל הניתן על שכבות הגיל השונות וזאת על שנוכל לייצר עבור כל אחד ואחת את המרחב הבטוח והנעים להרגיש שייך, להתפתח, להתחבר וללמוד.
הגיל הרך:
ילדים מטבעם הם סקרנים, מביטים על הסביבה שלהם בעיניים מתובננות ומבקשים ללמוד מהסובבים אותם – איך החיים מתנהלים פה.
מריה מונטיסורי טבעה את המונח ׳המוח הסופג׳ אשר אומר שכל מה שילד בגיל הרך רואה – מבחינתו זו האמת לאמיתה. הילד חווה את העולם דרך החושים שלו ללא מסננת.
זה מתחיל בסביבה הפיזית (אשר מקבלת מקום מרכזי בחינוך המונטיסורי) וממשיך אל מערכות יחסים.
ילד שגדל בבית שמתנהל בו מאבק כוחות בין בני המשפחה – לומד שזו הדרך היחידה להתנהל בעולם, וההפך, ילד שגדל בבית בו מתנהלת תקשורת מקרבת, הוא יאמין שזו המציאות הבלעדית.
בגיל זה עדיין אין יכולת להפעיל חשיבה ביקורתית או התנגדות למציאות אליה הוא גדל.
בתקופת הגיל הרך ההורים הם הדמות המרכזית המשמעותית בחיי הילדים. תפיסה שבסיום הגיל הרך תשתנה, ההורה יזוז מהמרכז ויפנה מקום לקבוצת השווים, אשר חשיבותם תעלה בזמן גיל החביון (גילאי היסודי).
הפסיכולוג ז׳אן פיאז׳ה טוען כי ילדים בגיל הרך אינם מבחינים במודע בין העצמי ואחרים וכי החל מגיל 7 החשיבה חדלה להיות אגוצנטרית, שכן הילד יכול לראות יותר שונות מתוך נקודת מבטו.
עם סיום הגיל הרך לילד יש את היכולת הקוגנטיבית לקחת בחשבון את החברים מסביבו, לחוש אמפתיה למצוקותיהם ולהתחשב ברגשותיהם.
כאשר אנחנו נדריך ילדים בכיתות הנמוכות של היסודי ניקח בחשבון את השלב ההתפתחותי ואת חוסר המוכנות ואולי גם הניסיון שלהם לעבוד בזוג, לקבל החלטות משותפות ולראות את צרכיו של האחר. אלו הם מימנויות נלמדות אשר יש בכוונתינו לייצר סביבה בטוחה ללמידתם עם התקדמות השנה והתהליך הקבוצתי.
למרות הרצון שלנו לחלק את שלבי ההתפתחות לגילאים ספציפיים, קשה לעשות זאת מכיוון שכל ילד וקצב ההתפתחות שלו.
לצורך העניין, נניח שהגיל הרך מסתיים איפשהו באמצע-סוף כיתה א׳. אזי, יכול להיות שאל החוגים שלנו מצטרפים ילדים שהם בסוף הגיל הרך מה שמצריך מאיתנו לתת את הדעת על כך בזמן הנחיית הקבוצה, להתאים אליהם תרגילים ולתת להם את המענה לו הם זקוקים.
גילאי היסודי:
חנה גרפי פישר טוענת במאמרה ״גיל החביון: שיאה של התפתחות מבנה העצמי״ :
"במשך שנים פיתחו תיאורטיקנים תיאוריות רבות וחקרו מגוון השפעות על הילדות, בעיקר בשלבים המוקדמים בהתפתחות ובגיל ההתבגרות, ואולם, המשמעות הרגשית הייחודית של גיל זה נחקרה בצמצום, בשל ההנחה המשותפת לכול כי ההתפתחות הרגשית בגילאים 11-6 הינה חבויה"
גרפי פישר מציגה תיאוריה חדשה הרואה בגיל החביון את שיאה של התפתחות מבנה העצמי.
על פי אריקסון, ילדים בגיל החביון מבינים שיש הבחנה בין החוץ לבין הפנים של האדם, כלומר שמה שאנשים חושבים ומרגישים אינו בהכרח מה שהם אומרים או עושים. ילד בגיל החביון יכול להגיד לסובביו שהוא איננו רוצה כלב, בעוד שבתוך תוכו הוא רוצה מאוד. בגיל זה לומדים הילדים להסתיר רגשות, מתאמצים להסוות אכזבה או כעס. האפיון ההתפתחותי המרכזי של גיל החביון הוא התחשבות בצו המציאות לנוכח המאוויים הפנימיים. המטלה ההתפתחותית המרכזית בגיל זה היא הסתגלות לדרישות החברה והתרבות. בגיל זה נחלשת התלות בהורים ומתחזקת המשמעות של חברת ילדי הכיתה. בשלב הראשון בגיל החביון, העצמי שרוי בהוויה החברתית ובה הוא מתקיים, ורק בשלב השני קיימת תנועה בין העצמי לבין החברה. ראייה זו עוזרת לנו להבין תופעות חברתיות בולטות ונפוצות בגיל החביון, כגון: דחייה חברתית, חרם, בריונות, מקובלות חברתית, "מלך הכיתה", בולטות ופופולריות חברתית.
ובאשר אלינו המדריכים – ההבנה כי בגיל כיתות היסודי ישנה תנועה פנימית של הילדים מההתמקדות ב׳עצמי׳ להתמקדות ב׳חברה׳ תעזור לנו להבין כי מה שנמצא במרכז הבמה מבחיתם בשלב זה הוא – מה המקום שלהם בקבוצה.
הם ישאלו באופן לא מודע או כן מודע אך ודאי שלא בגלוי:
האם מקבלים אותי?
מה חושבים עלי?
אני אהוב פה?
שמים לב אלי?
לנו ישנה הזדמנות פז למפגש מרפא עבור כל כך הרבה ילדים וילדות. מפגש בו לכולם יש מקום, כולם ראויים ליחס ולמענה לצרכים שלהם.
לכן, כאשר את כמדריכה תרצי להתקדם במערך אבל… הקבוצה תוססת, לא מווסתת, תתחילי בחמלה עצמית על התסכול שלך (במידה והוא מופיע) ואז תזכירי לעצמך שהם פשוט מתנהגים באופן שתואם את השלב ההתפתחותי שלהם. ככה פשוט, באופן הכי אנושי שיש. הם לא נגדך הם בעד עצמם.
אכזבה או כעס לא יועילו פה.
חיבור ובדיקת הרלוונטיות של מה שאנחנו מביאות אליהם דווקא כן.
מאפייני הגיל בחלוקה לכיתות:
כיתה א' – חשיבה אגוצנטרית (עצמית): ישנו קושי לחשוב, להתחשב או לראות את נקודת המבט של האחר. ההבנה של מקרים ומצבים היא חלקית, פשוטה ובסיסית. הדמיון מפותח מאוד והיצירתיות גבוהה. קבלת הטוב והרע כעובדה. לא תמיד מבינים למה. אומרים את האמת (כמעט תמיד). לעיתים קיים טשטוש בין הדמיון למציאות. יכולת הביטוי בכתב ובעל פה היא בסיסית ופשוטה ביותר. אין שימוש בסלנג והוא לא מובן בגיל הזה. רוב הילדים בגיל זה לא שולטים בקריאה וכתיבה. יכולות שליטה טובות בפעילויות. "גדולות במרחב" (קפיצה, ישיבה, הליכה, דילוג…). יכולת מתפתחת ומשתכללת בפעילויות ה"קטנות" במרחב (הדבקה, ציור, גזירה, תנועה קטנה). ההורים מהווים סמכות חשובה ביותר וכמעט בלעדית בגילאים הללו. תהליך ההיקשרות ובניית האמון בגיל זה דורש זמן, השקעה רבה וסבלנות.
כיתות ב'-ג' – הבנה עמוקה ואמיתית של מקרים ומצבים שונים. הבנת המושג טוב ורע במהותו, מה אסור, מה מותר ומדוע. אמת לצד שקר (או חצי אמת). הלשנה – דרך התגוננות והגנה עצמית על מנת להיות 'בסדר' עם המערכת. יכולת הביטוי טובה בעל פה ובכתב. אוצר המילים משתכלל ומתפתח. כמעט ואין שימוש בסלנג בגיל הזה. ישנן מספר דמויות מפתח אשר מהוות סמכות עבורן: הורים, מורים, מדריכים. דמויות אלה מהווה דוגמא אישית. האישיות מתחילה לקבל ביטוי עצמי משמעותי פנימה והחוצה מבחינת צרכים ורצונות. הקשרים החברתיים הופכים להיות חשובים יותר. קיימת הפרדה (כמעט מוחלטת) בין המינים. בנים משחקים עם בנים ובנות עם בנות. לעיתים, ישנה חלוקה לקבוצות חברים והתפתחות של "מנהיגים" בתוך הקבוצות. לרוב בגיל זה יודעים קרוא וכתוב.
כיתות ד'-ה' – התפתחות ההיגיון וכושר השיפוט. התפתחות האמפתיה. למידת ההבחנה בין דמיון ומציאות. התפתחות חשיבה קונקרטית (לעומת פנטזיונרית ומופשטת). ישנה נטייה לדאוג יותר מבעבר. הנאה מפעילויות חוץ. הדמיון מפותח מאוד ועדיין אין בושה להחצנתו ושימוש בו. מודעות עצמית לשינויים בגוף המתפתח. מתחילים להבחין בין טוב לרע. צורך מוגבר להרגיש שייכות ולקבל את אישור הקבוצה. התחלה של הבנת תחושת ההגינות כלפי האחר והצדק החברתי. התפתחות ביקורת עצמית והשוואה עצמית לחברים.
כיתה ו' – למידה מהירה. נטייה להשתעמם במהירות. חוש ההומור מתפתח. החצנה של הרגשות, דרמטיות לעיתים קרובות. תחושה של צורך למרוד במבוגרים. נטייה לחלימה בהקיץ. מסוגלות לביצוע משימות מורכבות ומלוי אחר. גדילה מהירה ובמידה רבה בחוסר פרופורציה. הבדלים משמעותיים בין בנים לבנות. מרגישים מוזר בגוף דבר הגורם למבוכה.צורך חזק להרגיש מקובלים על ידי החברים. תחילת ההבחנה וההמשכות לבני המין השני. היפרדות מתפיסת ה'אני' כמרכז ומעבר לתפיסת 'אני-אתה'. הנאה מתחרותיות יכולות בתחום החשיבה מתפתחות: למשל תפישה של מושגים ומשמעותם.התחלה של גיבוש המערך הערכי האישי.
גיל הנעורים:
המעבר לגיל ההתבגרות מתרחש בסביבות גיל 12. בעבר הוא הסתיים בגיל 18 אך כיון הוא הורחב עד סביבות גיל 25.
יש כאלה הטוענים כי גיל ההתבגרות גם מקדים את עצמו ואף מתחיל לפני גיל 12.
מה שבטוח, בימינו ילדים נחשפים להרבה יותר מידע מאשר בעבר, יש להם נגישות לידע רחב מה שמייצר את האפשרות להיחשף לידע לא תואם גיל ושלב התפתחותי. לנו כמדריכים המצב עלול לבלבל כיוון שהנער או הנערה יכולים להיראות ולדבר כמבוגרים ולעיתים הם אפילו יתפסו את עצמם ככאלה אך מבחינת השלב הרגשי – הם עדיין לא שם. כאן האחריות שלנו כמבוגרים משמעותיים בחייהם להכיר את הפער הזה ולייצר עבורם סביבה בטוחה ומוגנת להתפתחות ולחשיפה רגשית.
לאורך השנים פוגש הילד מודלים שונים (הורים, מורים, חברים) המשפיעים על אישיותו. במהלך גיל ההתבגרות, עליו לגבש זהות יציבה ואחידה יותר, בהסתמך על מפגשיו עם דמויות איתן הזדהה. תהליך זה של גיבוש הזהות מאפשר התפתחות תמונה מורכבת יותר של העצמי: בן הנוער מסוגל לזהות את תכונותיו הקבועות ונטיותיו, אך גם לזהות מתי וכיצד הן באות לידי ביטוי (למשל, "אני די עצלן בבית אבל עם חברים אני ממש עוזר ותומך"). בתקופה זו מסוגל המתבגר לבחון לעומק אמונות, תפיסות ועקרונות ואת התאמתם לרגשותיו וסגנונו האישי.
גיל ההתבגרות מאופיין ברגישות רבה למראה החיצוני וקבלה חברתית, ושינויים חיצוניים מהווים פעמים רבות גורם למבוכה ופגיעה בביטחון ותחושת הערך העצמי – בני נוער מעדיפים להיות דומים ככל האפשר לחבריהם. אם בגיל הרך דיברנו על ״המוח הסופג״ אשר מקבל את מה שסביבו ללא עוררין, בגיל ההתבגרות למוח יש יכולות קוגנטיביות מפותחות הרבה יותר אשר מאפשרות לבני הנוער לפתי חשיבה ביקורתית.
בגיל ההתבגרות מתפתח שיקול הדעת המוסרי ובני נוער מסוגלים לבחון ערכים וחוקים באופן כללי ורגשי יותר, ולא לאמצם באופן שרירותי וקונקרטי (למשל, יכולת להבין כי מוסר מבוסס על הסכמות חברתיות וכי אנשים שונים מחזיקים בעקרונות שונים). בהתאם, בגיל זה צפויים בני נוער לבחון, להטיל ספק ולהביע התנגדות לערכים ומוסכמות משפחתיות-חברתיות. יכולותיהם הקוגניטיביות של המתבגרים מאפשרות חשיבה עצמאית זו, אשר מצטרפת לצורך בגיבוש חשיבה וזהות עצמאיות.
אם בגיל החביון הילדים רצו להיטמע בחברה, לא להיות שונים מאחרים, בגיל ההתבגרות האינדיבידואליזם מתחיל לעלות בחשיבותו.
מבחינה רגשית, המתבגרים מחפשים את הזהות העצמית שלהם (מי אני, מהיכן אני בא, מה אני רוצה, מה אעשה בעתיד). המתבגרת מעריך את החזקות והחולשות שלו. הוא מגבש לעצמו דעות והשקפת עולם בנושאים שונים. המתבגר לומד את השינויים המיניים והגופנים שחלים בו, ואת הדחפים החדשים שמתעוררים בו עם ההתבגרות.
המתבגר מתחיל להתעניין בתחומים רבים כגון פוליטיקה, פילוסופיה, אופנה, תרבות. המתבגר מתחיל לשים לב לצורה החיצונית שלו, לבוש, צבע שיער, פירסינג, קעקועים, תספורות ועוד. המתבגר מנסה לאמץ התנהגויות שונות על ידי חיקוי.
מאפייני הגילאי הנעורים:
את תחילת גיל ההתבגרות מאפיין המעבר מתלות בהורים לעצמאות וזהות עצמית. הצורך בגיבוש זהות עצמית מחייב התחלת התנתקות מההורים ואז גדלה מאוד חשיבותה של 'קבוצת השווים'. החברים הם הקובעים עבור המתבגרת את מעמדה החברתי ובכך משפיעים על עיצוב הדימוי העצמי, הביטחון העצמי והתפיסה העצמית. פנייה זו לקבוצת השווים מספקת למתבגרת תחושת שייכות, ביטחון, תמיכה רגשית וזהות. תהליך הריחוק מההורים מתבטא לעיתים ביציאה כנגד נורמות חברתיות (בלבוש, בהתנהגות וכו'…). סירוב לקבל מרות, ריבים ומצבי רוח משתנים. גדילה לגובה, עליה במשקל ושינויים במבנה הגוף. קפיצת מדרגה ביכולת לחשיבה מופשטת ובאיכותה של החשיבה הלוגית. ישנה עלייה בחשק המיני. עוררות שכזו היא נורמטיבית לחלוטין אך עלולה לעיתים קרובות לגרום לבושה ובלבול, במיוחד אם מתעוררת משיכה לבני זוג מאותו המין. משיכה כזו יכולה להיות חלק מתהליך של חיפוש ולא בהכרח מעידה על הנטייה המינית בבגרות, לצד זאת, היא עלולה לגרום למתבגר לחוש מצוקה רבה ולפעמים אף לתחושת דיכאון או חרדה, עקב פחד מדחייה מצד מעגל החברים או בני המשפחה.
אחד הרגשות שחוזרים על עצמם בגיל זה הוא רגש המבוכה. מבוכה מהשינויים בגוף, מהמודעות שלהם לעצמם, לשינויים הרבים שמתחוללים בהם. אני קוראת לרגש המבוכה 'רגש מנהרה' כאשר מי שמסכים להיכנס למנהרה הזאת, בקצה השני שלה יצא קצת אחרת, עם עוד ניסיון, עם חוויה חדשה, עם התנסות מעניינת, עם היכרות יותר טובה את עצמי. יש מקום לנרמל את הרגש הזה, חלק מלהיות שחקן זה להסכים להרגיש את המבוכה, לעבור דרכה. ברגע שנבין שהקבוצה היא מקום בטוח עבורינו יהיה לכולנו קל יותר להעיז, לצאת מאזור הנוחות, לנסות דברים חדשים.
מקורות:
https://www.tipulpsychology.co.il/articles/egocentricity.html
