חינוך, כסף ושפע – האמנם?

מהיום שהפכתי לאמא הבנתי שאני רוצה להוריד את שעות העבודה שלי ולהגדיל את ההכנסה שלי.

הדרך הטבעית לעשות זאת במקצוע שלי היתה להתחבר עם מישהי שתדריך במקומי ואכן כך היה.

התחברתי למישהי מקסימה ושילמתי לה שכר שעתי על עבודתה הנאמנה. 

אני כתבתי את התוכנית השנתית, המערכים, הייתי בקשר עם המקום עצמו, סגרתי את אופן הגבייה והיא היתה אחראית על ההדרכה עצמה, על הקשר עם הילדים ועל הבימוי בסוף השנה.

זאת היתה מקפצה ענקית בתודעה שלי, בתחושת החופש שהרגשתי , בלקיחת יוזמה בחשיבה האסטרטגית.

על פניו זה הרגיש שפיצחתי את הנוסחה. אני אקים קבוצות, אחבר אליהן מדריכה תותחית, אשלם לה שכר הוגן וכולם יהיו מרוצים.

אכן, זה היה נחמד אבל…

משהו בשיטת העבודה הזו הרגיש לי כבד וחסום.

משהו לא התיישב לי בין שיטת התגמול של שכר שעתי לבין השאיפה שלי שמדריכי החוגים שעובדים איתי יחשבו בגדול, ייזמו, ישקיעו, יהיו בקשר עם הורים, יובילו פרויקטים קהילתיים וירגישו מחוברים…. 

מדריכי חוגים יודעים שזה לא מספיק להגיע לשעה, לפזר את אבקת הנצנצים שלך וללכת. 

כדי שחוג יצליח באמת צריך ליצור בו קבוצת שייכות משמעותית – וזה כבר מצריך המון השקעה והתמסרות של המדריכ.ה. מה זה חוג מצליח מבחינתי? חוג שהילדים חווים בו תהליך של למידה והתפתחות, חשים בו ביטחון, מרגישים שיש מבוגר שרואה אותם ואת הצרכים שלהם. חוג שמחובר לקהילה בה הוא פועל.

הבנתי שאת הסטנדרט הגבוהה שאני מצפה ממדריכות החוגים שעובדות איתי לא אוכל לבקש אם הן לא ירגישו שהקבוצה ממש שלהן.

במשך כמה חודשים ניסיתי לפצח את הנוסחה עד שנתקלתי בקולגה לתחום שפרסמה את השם ׳זכיינות׳ ופה נפל לי האסימון!לא אאריך בתיאורים על התהליך המתמשך מהרגע הזה ועד בניית המודל הנפלא שהיום פועל במעין התיאטרון אבל כן אשתף שהמודל הזה מאפשר לי רמות חופש תודעתי מדהימות שאני עוד לא ממש יודעת לספר על כולן אבל אני ממש מרגישה אותן בגוף שלי.

המשפט: ״מי שהולך לבד מגיע מהר, מי שהולך ביחד מגיע רחוק״ מלווה אותי מאז ועד היום.

בחרתי ללכת ביחד עם א.נשים שחינוך הוא חלק מליבם ותיאטרון הוא חלק מנשמתם. 

המודל הזה מאפשר לכל אחת בצוות שלנו לעבוד בקהילה שבה היא חיה או בקהילה סמוכה, מה שיוצר מצב מושלם של win-win:

•  הקהילה מרוויחה אשת חינוך שמקדמת פעולה חינוכית ואומנותית משמעותית.
• המדריכה והילדים יוצרים תרבות מקומית – על כל יתרונותיה.
• המדריכה זוכה לעבוד ולהתפרנס קרוב לבית ולקבל במה (תרתי משמע) לאומנות שלה. 

במודל הזכיינות הרווח הכלכלי הוא בהתאם להצלחת החוג אשר מושפעת באופן ישיר ממידת ההשקעה המשותפת שלנו בקבוצה. 

את הרווחים הקהילתיים, האישיים והקבוצתיים לא ניתן לאמוד במספרים אבל בהחלט ניתן להרגיש אותם בגוף ולראות אותם בעיניים.

מה זה אם לא – עולם השפע בתפארתו?😊