השבוע אחיינית שלי בחרה ציור של פרפר וביקשה שאעתיק אותו ואצייר לה על דף.
אמרתי לה: "איזה גוונים יפים יש לפרפר שבחרת!"
היא ענתה: "אבל אני רוצה לצבוע אותו בצבעים אחרים".
אמרתי לה: "איזה יופי! נשמע אפילו יותר טוב שתצבעי לפי הצבעים שאת אוהבת ובוחרת".
המשכנו במלאכה ותוך כדי שהעתקתי את הציור היא אמרה לי: "זה לא יוצא לך בדיוק כמו בתמונה… אבל את מציירת אפילו יותר יפה". ואז היא התחילה לצבוע. פתאום היא עוצרת אומרת באכזבה- "אוי. יצאתי מהקווים…"
אמרתי לה: "את יודעת מה, בעיני הקווים לפעמים הם רק המלצה. את לא חייבת לצבוע בדיוק לפיהם. אפשר ליצור משהו קצת שונה וחדש אם יוצאים מהקווים וזה ממש בסדר".
היא הקשיבה, התעודדה והמשיכה לצבוע ללא חשש.
הסיטואציה הזו נשארה איתי במשך היום. הבנתי שהיה בה ביטוי חזק של יצירתיות, שבאה בצורה ספונטנית ואמיתית, גם ממנה וגם ממני.
האפשרות הזו שיש לנו – למצוא רעיונות חדשים ולצמוח מהם, להרשות לעצמנו ליצור ולהיות משהו אחר וחדש, לצאת מהקווים, להוסיף עוד צבעים וצורות, להביא למצב הנתון פרספקטיבה ייחודית ומקורית… זו המהות של היצירתיות בעיניי.
אני מכירה את החשיבה היצירתית שעוזרת לי למצוא פתרונות לכל מיני מצבים ביום יום.
אבל המקום שאני הכי מרגישה את היצירתיות באה לידי ביטוי, זה התיאטרון.
כשחקנית – כשאני מגלמת דמות, גם אם אנחנו לוקחת השראה מתוך עצמי, אני מאפשרת לעצמי להכניס צבע קצת אחר. למשל, אני יכולה להשתעשע עם המציאות, להגזים, להגחיך, להיות אוובר דרמטית. יש בזה משהו כל כל משחרר. גם בזמן אלתור נדרשת הפעלה אוטומטית וספונטנית של היצירתיות, כדי להגיב לפרטנר וליצור מצב חדש, דמות חדשה.
כמנחת תיאטרון– אני פועלת הרבה סביב התאמת המערכים והתרגילים לקבוצה ברגע האמת- מפעילה גמישות מחשבתית כדי לשנות את מה שתכננתי, ולעשות משהו חדש שהוא יותר מדוייק ונכון עבור הקבוצה והסיטואציה.
כבמאית – אני פוגשת את היצירתיות ביצירת מופע מקורי, או אפילו כזו שמבוסס על מחזה אך מבצעת בתוכו שינויים כדי לדייק אותו לשחקניות, ומוצאת דרכים שונות להציג אותו על הבמה, מתוך ההשקפה היצירתית שלי.
אני מאחלת לכולנו כשחקנים, ושחקניות ויוצרי ויוצרות תיאטרון – לזכור שהיצירתיות היא חלק בלתי נפרד מהעשייה והאומנות שלנו.
אנחנו לגמרי יכולים להרשות לעצמנו לצאת מהקווים, ולמצוא בזה את היופי והכיף 🙂
