"אני משתתפת רק אם נעים לי"
אחת הסיבות שאנחנו כל כך אוהבות להדריך חוגים היא הבחירה.
ילדים וילדות אשכרה בוחרים באופן אקטיבי להגיע פעם בשבוע לחוג שלנו, בזמן הפנוי שלהם, מבין שלל חוגים אחרים – בנו הם בחרו! (מעשה ראוי להערכה בפני עצמו ואל לנו לשכוח להוקיר על כך תודה)
את חווית הבחירה אנחנו לא עוצרות במפתן הדלת של החוג אלא מכניסות אותה פנימה ונותנות לה מקום במפגשים עצמם.
איך זה בא לידי ביטוי באופן פרקטי?
החל מהמפגש הראשון של השנה הילדים יודעים שיש בנינו הסכמה :
"בכל תרגיל, משחק ופעילות שתתקיים לאורך החוג – יש לכם את זכות הבחירה להשתתף רק אם נעים לכם. במידה ואתם עייפים, או משעמם לכם או שפשוט לא מתאים לכם לקחת חלק בפעילות מסוימת – מותר לכם לשבת בצד ולהיות הקהל שלנו"
(זה השלב בו אני גם מסבירה את התפקיד החשוב שיש לקהל ומה קוד ההתנהגות של קהל)
התוצאה:
– כשילדה נמנעת מלעלות לבמה או להשתתף בתרגיל מסוים – היא לא חווה תחושת כישלון
– כשלילד משעמם והוא מתחיל להסיח את הדעת של הקבוצה – יש לנו פתרון מעולה שנותן מענה גם לשיעמום שלו וגם לריכוז שיתר הילדים זקוקים לו
מה הוא הרווח האמיתי מקיום הסכמה זו?
א. חווית ניראות – הילדים אומרים לעצמם באופן לא מודע: " מקשיבים לרצונות שלי, נותנים לי מקום להיות אני, אני כמו שאני זה בסדר גמור עבור הקבוצה"
ב. חוויית מסוגלות – הם אומרים לעצמם באופן לא מודע: "יש לי את היכולת והכוחות להחליט על עצמי. אני מקשיב לצרכים שלי ויכול לקבל עליהם מענה"
