הפלאפון שלך מצלצל, על הקו שואלים אם תוכל.י לביים הצגה קהילתית.
את.ה, בתור בימאי.ת קהילתי.ת, במקצועיות רבה מתאר.ת בפניהם את הדרך בה תלכו ביחד מהמפגש הראשון עם קבוצת השחקנים שהם לא-שחקנים ועד יום ההצגה.
שולח.ת הצעת מחיר, הם מבינים שהיא יותר ממה שהם תכננו לשלם אבל גם מבינים ומעריכים את העבודה הקשה והמשמעותית שצפויה לך אז הם מסכימים וסוגרים איתך (מחשבה יוצרת מציאות).
הנה מתחילה העבודה שלך,
השלב הזה הוא הכי קריטי מכל השלבים כי הוא הבסיס עליו הכל מושתת – זהו שלב ההקשבה.
אבל הקשבה כזאת שהיא לא רק עם האזניים, אלא גם עם העיניים והלב.
את.ה פוגש.ת את אנשי הקהילה, מנסה ללמוד את הקצב שלה, את האופי של מערכות היחסים, מה חשוב להם, מה החלומות והשאיפות שלהם, איזה חוויות חוו ביחד…
לפעמים את.ה עולה על פערים בין ציפיות ההנהלה לבין הרצון של האנשים בשטח ומבינ.ה שאת.ה איתם בזה, מנסה שכולם יקבלו מענה לצרכים השונים.
המבט בשלב הזה הוא מבט תיעודי, מבט שמנסה לקלוט לעומק ולרוחב, מבט שמנסה לקלוט קצוות של חוטים אותם יהיה אפשר למשוך ולקשור קשרים ביצירה.
המבט הזה מלווה אותנו מהטלפון הראשון עם המנהל, דרך משחקי התיאטרון שעשינו עם הקבוצה כדי לשחרר, להשתחרר, להכיר ולהשחיז מיומנויות הבעה ומשחק, דרך הכתיבה, העריכה, החזרות ולפעמים עד ערב ההצגה עצמה.
היצירה מתחילה בלבבות של אנשי הקהילה, עוברת דרך לב הבימאי.ת, חוזרת ללבבות הקהילה, שוב אל לב הבימאי.ת וכך במין פינג-פונג לבבות נוצרת הצגה קהילתית.
כולנו יודעים שאנחנו הרבה יותר מבימאים קהילתיים, אנחנו גם – משווקים, מנחי קבוצה, מחזאים, עורכי מוסיקה, אנחנו מעצבי תלבושות ובמות, אנחנו מלהקים, אנחנו מפיקים, אנחנו מגשרים… שכחתי משהו?
אנחנו הדבק והמנוע.
אנחנו האוזן הראשונה והמילה האחרונה.
תפקיד הבימאי.ת הקהילתי.ת הוא תפקיד מיוחד, תפקיד שמחולל תהליכים שמשפיעים על קהילות, תפקיד שמפנה מקום ליצירתיות, תפקיד שמתווה דרך ליצירה משותפת, תפקיד עם קסם בקצות האצבעות.
אם הגעתן עד לפה אולי עלתה השאלה – על איזה קהילות מדובר?
בתי ספר
בתי אבות
קהילות בישובים
קהילות דרך הרווחה…
האמת היא – שכל ארגון בו יש א.נשים עם מכנה משותף, שמעוניינים ליצור משהו משותף ביחד – זו קהילה פוטנציאלית.
