חלוקה לזוגות – הזדמנות ללמידה על החיים

עוד מפגש עם הקבוצה שלך מגיע ואיתו הרגע של חלוקה לזוגות.

נגיד שצלחנו את הרגע הזה ללא התנגדויות והילדים התחלקו והתחילו לעבוד – מה באמת קורה ביניהם?

כשאנחנו מחלקות לזוגות, אנחנו לעיתים יוצאות מנקודת הנחה שילדים יודעים איך לעבוד ביחד.
אבל האם זה נכון?

עבודה בזוגות: הזדמנות לעבודה רגשית וחברתית

כאשר אנחנו מחלקות לזוגות

הילדים יכולים לחוות:
1. הקשבה
2. ויתור
3. התפשרות
4. איפוק
5. הרמוניה
6. הבעה עצמית
7. יצירה משותפת

עם זאת, הם עלולים גם לחוות:
1. שתלטנות
2. כעס
3. כאב
4. אי הקשבה
5. חוסר הסכמה
6. פגיעות או היעלבות
7. חוסר נראות
8. תסכול
9. בלבול

המטרה שלנו – להוביל אותם לעבר החוויות שמצוינות ברשימה הראשונה שלעיל.

השאלה היא – איך נעזור להם?

התשובה שלי – מבנה ברור שיוצר בהירות!

כאשר ברור לילדים מה לעשות כאשר ישנה אי הסכמה – קל להם יותר לווסת רגשות, להביע את עצמם, לנהל קונפליקט ולבקש עזרה במידת הצורך – כך גדלים הסיכויים שהם יחוו את חווית העבודה בזוגות על פי הרשימה הראשונה.

כאשר ילדים נמצאים באי בהירות, במצב של קונפליקט, חשים חסרי אונים וחסרי מסוגלות – סיכוי גדול יותר שהם יחוו את חווית העבודה בזוגות על פי הרשימה השניה.

מבנה העבודה בזוגות על פי גישת מעין התיאטרון:

על פי המבנה אותו אני מובילה בחוגים שלנו – יש תבנית ברורה שבתוכה כל ילד מקבל מענה לצרכים: ניראות, הקשבה והבעה עצמית. ברגע שילד מקבל מענה לצרכים האלה קל לו יותר לפנות מקום לאחרים בלי להרגיש מבוטל ובלתי נראה.

התבנית:

1. מי: כל ילד מחליט על הדמות שהוא עצמו ישחק. (אף אחד לא מחליט על אף אחד אחר, בחלק זה לכל אחד יש אוטונומיה משלו)
2. מקום: בוחרים ביחד את המקום שבו הסצנה מתרחשת.
3. מה: בוחרים ביחד מה קרה בין הדמויות – על מה הן רבות או אינן מסכימות – מה הקונפליקט בסצנה.

שלושת השלבים לעבודה בזוגות:

1. הקשבה – מקשיבים לרעיונות של שני בני הזוג. חשוב שלכל אחד מבני הזוג תהיה הזדמנות להביע את עצמו ולחוות הקשבה (משהו לתרגל בפני עצמו במהלך השנה).

2. שילוב או ויתור – בוחנים האם יש אפשרות לשלב בין הרעיונות או שאחד מבני הזוג מוכן לוותר על הרעיון שלו.

3. פנייה לעזרה – במידה וישנה חוסר הסכמה – פונים למנחת הקבוצה לעזרה.

כאשר הילדים יודעים מראש את השלבים, וגם מבינים מה עליהם לעשות במקרה של חוסר הסכמה, התסכולים והעימותים פוחתים באופן טבעי.

שימי לב – במידה ויש ילד בזוג שבוחר לוותר לחבר שלו – חשוב לוודא שבמפגש הבא תהיה לו הזדמנות להגשים את הרעיון שהוא מציע… אנחנו נרצה לאפשר לכל ילדי הקבוצה לחוות את כל התפקידים החברתיים בסיטואציה – המוותר, זה שמוותרים לו, זה שמצליח לשלב רעיונות…

תפקיד המדריכה במצבי קונפליקט – להיות גשר בניהם.

שלושת השלבים לתיווך בין זוג ילדים:

1. הקשבה
שאלי: “על מה אתם לא מסכימים?”
תני מקום לרגשות ולמחשבות של כל אחד מהצדדים.

2. תוקף רגשי
אמרי: “אני מבינה שאתה רוצה שהסצנה תתרחש ביער, ואתה מעדיף שהיא תהיה בארמון. זה באמת מתסכל לא למצוא פשרה או שלא מקבלים את הרעיון שלי".
מתן תוקף לרגשות עוזר להם להרגיש שמבינים אותם ורואים אותם

רעיונות לשאלות בשלב זה – את כועסת עכשיו? נעלבת? חשוב לך שיבחרו ברעיון שלך?

3. תיווך לפתרון
חזרי על האפשרויות שהצגת מראש (שילוב הרעיונות או ויתור), ועזרי להם לבחור פתרון שמתאים לשניהם. תוכלי לבדוק איתם אם הם יעדיפו שאת תציעי הצעה אחרת שאולי שניהם יסכימו עליה…

בזמן התהליך הזה, נצלי את ההזדמנות לעודד אותם על יכולות כמו הקשבה, ויתור, עמידה על עקרונות, או הבעה רגשית.

מה לא כדאי לעשות?

לא כדאי להאשים: "אתה אף פעם לא מוותר".

לא כדאי להתעצבן: "עוד מעט נגמר הזה ובגלל שאתם לא מסוגלים להחליט לא יהיה לכם מה להציג"

בעיני השלב הזה הוא העבודה הכי משמעותית שמתקיימת במפגש, יש בו למידה חברתית משמעותית שמאפשרת להתאמן על ויסות רגשי, על הבעה עצמית, הקשבה, ניהול קשרים חברתיים ועוד… עדיף להתעכב בשלב הזה גם במחיר שלא יהיה להם מה להציג בסוף המפגש.

המשמעות החינוכית של התהליך:

התהליך הפשוט הזה מהווה שיעור לחיים – כיצד לתקשר, לפתור קונפליקטים, לעבוד בשותפות, להרגיש נראה, להתנסות בויתור…

אשרינו שאנחנו יוצרות מרחב כזה לילדים! 🙏

עבור הקבוצות המתקדמות:

כדי להעמיק, אפשר להוסיף שלב שבו הילדים מתכננים גם התחלה, אמצע, וסוף של הסצנה. זה מתאים במיוחד לקבוצות מנוסות יותר, המפתחות יכולות של חשיבה על עלילה.

אם הגעת עד לפה אשמח לדעת – מה דעתך?
• באילו כלים את משתמשת כדי לעזור לילדים לעבוד בזוגות?
• איך אתן מתמודדת עם ילדים שמתקשים לוותר?
• האם יש לך חשש במפגש עם קונפליקט בין ילדים?

אשמח לקרוא את המחשבות שלך בנושא…